החלטה בתיק בש"א 177323/06

1.         לפני בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה של בנק.

2.         המבקש היה לקוח של הבנק, לאחר שפתח בו חשבון בשנת 1984.

לפי הנטען בכתב התביעה, סכום התביעה הוא יתרת חובו של המבקש כלפי הבנק (74,252 ש"ח ליום 22.3.05).

3.         טענותיו של המבקש היו, בתמצית, כי יש ליתן לו רשות להתגונן מהטעמים הבאים:

א.      אי המצאת מסמכים על ידי הבנק.

ב.      הבנק התנה שירות בשירות וגרם למבקש נזקים.

ג.       הבנק חייב את המבקש בתוספת סיכון ללא הסכמתו, ובשעורים שהם בלתי סבירים.

ד.      הבנק העמיד למבקש מסגרות אשראי פורמליות הנמוכות מהמוסכם בפועל.

ה.     הבנק חייב את החשבון לפי נוסחה שגויה של 360 יום במקום 365 (עד 1991).

ו.         הבנק אינו זכאי לריבית המירבית הנהוגה בשיעור הנטען של 17.6%.

4.         במהלך דיון מיום 21.1.07 ניתנה למבקש רשות להתגונן בענין טענה ה' (חיוב לפי 360 במקום 365 יום), הבקשה נדחתה בענין טענות א' ו- ד' (אי המצאת מסמכים ומסגרות פורמליות נמוכות מהמוסכם). לבקשת המבקש, התאפשר לצדדים לסכם בכתב את טעוניהם בענין 3 הטענות שנותרו.

לאחר שהוגשו בקשות מוסכמות שונות להארכת מועד להגשת הסיכומים (ואלו אושרו), וכפי הנראה - לאחר שלא הבשילו המגעים בין הצדדים לכדי הסכם פשרה, הוגשו לבסוף סיכומי הצדדים, והגיעה העת למתן החלטה בענין הטענות שנותרו על הפרק כאמור.

התניית שירות בשירות

5.         המבקש טוען כי הבנק התנה מתן אשראים בהפקדת סכומים לטובת פקדונות, תכניות חסכון, ניירות ערך וקופות גמל. תוך שהוא נוקב במונח "בין השאר", מציין המבקש מספר תאריכים בהם אולץ לשיטתו להפקיד כספים בתוכניות שונות, אף שהחשבון היה ביתרת חובה, וזאת לפי דרישת הבנק.

6.         הבנק טוען בסיכומיו כי בתצהיר קודם, שצורף לבר"ל הראשונה שהוגשה בתיק, הועלתה הטענה באופן סתמי ובכך גילה המבקש דעתו האמיתית לפיה לא היה במקרה שלפנינו התניית שירות בשירות. טענה זו אין לקבל. משהותר למבקש להגיש בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן, יש לבחון את בקשתו החדשה ולראות האם היא עצמה עומדת בדרישות הדין למתן רשות להתגונן. שאלות של מהימנות ו"דעתו האמיתית" של המבקש, אינן נבחנות בשלב זה של הדיון.

7.         עם זאת, גם בתצהירו המעודכן, המבקש אינו מפרט פירוט ממשי של ההתנייה הנטענת (השירותים שהותנו, נסיבות ההתנייה, מצב החשבון בעת ההתנייה וכו'). המבקש גם אינו מכמת את נזקיו, ולו חלקם, בענין הטענה האמורה. חוות דעת לא צורפה לבקשה. המבקש טען בתצהירו (סע' 17) באופן כללי כי הסכום שהפקיד בניירות ערך בתקופת "דפי החשבון" הגיע ל- 100,000 ש"ח, אך אינו טוען כי כל ההפקדות נבעו מהתניית שירות בשירות ואינו טוען, באופן מובן, כי יש לאיין את כל הפקדותיו או כי הן במלואן מהוות נזק שיש לנכותו. כמו כן, אין כל התייחסות להשפעה הנטענת של ההפקדות על החשבון עצמו. הדברים דומים לגבי ההפקדות שבוצעו לקופות גמל.

8.         בסיכומי המבקש כותב המבקש באופן כללי, כ"נזק מסתבר", כי בהתייחס למחצית התקופה ול"הפרש שיעור ריבית של 10%", מדובר בנזק של 120,000 ש"ח, לא כולל קופות הגמל. ברם, הערכה זו אינה נתמכת בנתונים או בראיות. בסיכומי התשובה (סע' 2) נכתב כי זוהי טענה "לצורך המחשה בלבד". טענה "לצורך המחשה", אין בה משום כימות נזק ספציפי נטען.

9.         טענת המבקש בסיכומיו כי קשיי כימות נובעים מהעדר מסמכים, אינה פותרת קשיים אלו. רב המסמכים היו בידי המבקש זה מכבר ולמרות זאת לא בוצע ולו כימות חלקי ולא ניתן פירוט רב יותר כמתבקש מטענה מסוג זה (ואף לא הועלתה טענה בדבר העדר מסמכים, מהלך חודשים על חודשים). טענה בסיכומים לפיה לא ניתן לבצע שיחזור של החשבון בהעדר נתון זה או אחר, לא גובתה ובכל מקרה, גם אם לא ניתן לבצע שחזור מלא, ניתן לבצע כימות חלקי ולהראות כי הנזק בוודאי לא פוחת מסכום מסוים. משכך, ומהטעמים שפורטו בהחלטה שניתנה במהלך ישיבת 21.1.07 (בענין בקשתו הכללית ליתן רשות להתגונן בגין העדר מסמכים), אין לקבל את הטענה שהעדר הכימות נובע מהתנהלות המשיב.

10.       גם בפסק הדין אליו הפנה המבקש (ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ. בנק הפועלים, פ"ד נג (1) 577 (1999)), לא נקבע כי די בעצם העלאת טענת שירות בשירות, ללא פירוט ראוי, כדי להעביר את הנטל לבנק להוכיח כי חסכונות נרכשו כדין. פסק דין זה אינו יכול לשמש מזור למכלול הליקויים בטיעוני המבקש ואין בו כדי להפוך את טענת התניית שירות בשירות לנוסחה שמצדיקה מתן רשות להתגונן רק בשל עצם אמירתה, יהיו אשר יהיו ליקויי הפירוט והכימות לגביה.

11.       לאור האמור, לפי שהבקשה כללית וחסרת כימות מחד גיסא, ועל מנת שלא לחסום כליל את דרכו של המבקש מאידך גיסא, אני מוצאת ליתן למבקש רשות להתגונן בטענת התניית שירות בשירות רק לגבי אותם מקרים מסוימים אשר פורטו בתצהירו, ו בכפוף להפקדת סכום של 45,000 ש"ח.

תוספת סיכון